חינוך מסורתי או חינוך מתקדם?

במהלך הקורס 'סוגיות במדיניות החינוך' נתבקשנו לקרוא את מאמרה של סוזן סמל: 
"The city and country school: a progressive paradigm"
 (Schools of Tomorrow Schools of Today: What Happened to Progressive Education, Vol. 8 / Edition 1 )

המאמר מציג פרדיגמה של חינוך פרוגרסיבי-מתקדם, באמצעות הצגת בית ספר כפרי-עירוני בניו יורק. בית הספר המדובר נוסד ב: 1914, על ידי קרוליין פראט. הפדגוגיה הבית ספרית של קרוליין דגלה במושג"embryonic community" (קהילת עוברים), שמשמעותו התקדמות הלומדים באמצעות הרצונות והצרכים שלהם. הילדים מתנסים באמצעות הסביבה וכך הם לומדים על העולם. בהמשך תהליכי הלמידה וככל שהם גדלים- יש לאפשר לתלמידים אתגרים גדולים ומורכבים יותר.
פדגוגיה זו מזכירה את התיאוריה של לב ויגוצקי, שטען שהתפתחות המחשבה, השפה והחשיבה הרציונאלית נוצרת דרך אינטראקציה חברתית. באמצעות פתרון בעיות ובעזרתן של דמויות בוגרות (כגון: הורים או מורים), מתפתחת הקוגניציה. הילד מתנסה ובודק את סביבתו, צופה ומחקה את הסובבים לו ומאתגר את עצמו. כך נוצרת למידה על פי ויגוצקי.
בנוסף, גם התיאוריה של ג'ון דיואי תורמת לתפיסה הפדגוגית של בית הספר המוזכר במאמר. דיואי טען שצריך לתת דגש רב יותר על הרחבת האינטלקט ועל פיתוח של כישורי פתרון בעיות וחשיבה יצירתית, בניגוד לזכירה ושינון של תוכן השיעורים. לאורך ההיסטוריה נוסדו בתי ספר דמוקרטיים ועוד שיטות חינוך מתירניות, שהתבססו על רעיונותיו הפרוגרסיביים של דיואי.
בית הספר של פראט חרט על דגלו חדשנות פדגוגית ומיקם את צרכי הילד במרכז. ההורים שרשמו את ילדיהם לבית הספר חיפשו מוסד חינוכי שונה מן השיטה המסורתית. אני חושבת שחינוך כזה, המונע באמצעות אינסטינקטים ורצונות הטבועים בילדים, יכול להשיג למידה משמעותית, רלוונטית וקבועה לאורך זמן. הדוגמא הכי טובה לכך, בעיני, היא לומדים מבוגרים: כאשר אדם בוגר בוחר ללמוד במוסד אקדמי, הוא נהנה יותר מהלמידה ומתעניין בתחומים רבים הנושקים לנושאים שבחר ללמוד. יתרה מזאת, בעקבות הלימודים פונה הלומד לעסוק במקצוע בו בחר. ללא עניין ורלוונטיות קשה יותר ליהנות מהלמידה ולעסוק בה לאורך זמן.
יחד עם זאת, אני סבורה כי יש לשלב בין למידה מסורתית ללמידה פרוגרסיבית על מנת להגיע ללמידה אולטימטיבית. אני חושבת שצריך להציב סטנדרטים מסוימים שאליהם צריכים להגיע כלל הלומדים במערכת החינוך הלאומית (כגון: קריאה וכתיבה), אך לגוון בדרכי הלימוד ולתת ללומדים חופש מסוים לבחור את המקצועות שמעוררים בהם עניין. קיצוניות לכיוון מסורתי מדי או מתקדם מדי אינה הפתרון בעיני, ועל כן יש למצוא את העמק השווה שבין שני הקצוות הפדגוגיים הללו.

 

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

סליחה, איך מגיעים לאזור הלמידה?

רעיונות לסיכום מפגש למידה

בואו נמריא מה- Onboarding