האם המחשב יתפוס את תפקיד המורה? ואולי רובוט....?
המסלול בו בחרתי ללימודי תואר שני (תקשוב ולמידה) מתמקד בעיקר בקשר שבין מחשבים/טכנולוגיה לחינוך. במהלך הקורסים השונים אנחנו מדברים הרבה על הצורך בתיווך מושכל בין שני העולמות, ועל הדרכים היעילות ביותר לבצע את הקישור ביניהם. מאמרים רבים נכתבו על אופי השילוב, ומה יקרה לדמות המורה ולתפקידו, כאשר הטכנולוגיה תהפוך לחלק בלתי נפרד מבית הספר. מאמרו של ד"ר עוזי מלמד, שהתפרסם ב:"הד החינוך", מגדיר בצורה ברורה וממצה מה מקומה של הטכנולוגיה בביה"ס, והיכן טמונות הבעיות העיקריות בשילובה.
הוא מרחיב על החסמים השונים שעומדים בפני המורים: המורים זקוקים לזמן כדי להמשיך ללמוד, להתפתח ולהתחדש. מורים הרוצים להתמודד עם האתגר ולאמץ את אמצעי התקשוב נדרשים למאמץ לא מבוטל- עליהם להשקיע זמן רב בלימוד בלתי פוסק של טכנולוגיות תקשוב המתחדשות תדיר. הם צריכים לדעת, להבין ולהפנים את היעדים החדשים של החינוך במאה העשרים ואחת. הם צריכים להכיר, ולפעמים לפתח בעצמם, אסטרטגיות הוראה חדשות. הם צריכים להשקיע לא מעט זמן ומחשבה כדי להכין את החומרים הדידקטיים הנחוצים. המורים המשתדלים להתחדש ולחדש אינם מתוגמלים בעבור הזמן, השקעת המחשבה והמאמץ היתרים. בנוסף, המורים זקוקים לתמיכה טכנית ופדגוגית גם בתהליכי היישום בכיתה, שתנחה אותם לניצול ראוי של כלי התקשוב למטרות פדגוגיות של המאה העשרים ואחת.
מעבר לקשיים הטכניים שמציין ד"ר מלמד, קיים קושי תרבותי מהותי והוא הרתיעה של המורים, הרגילים לתבנית ההוראה הישנה, מפני הזר והלא מוכר. מורים רבים אינם מצליחים להבין כיצד יחלקו את מקומם בכיתה עם המחשב. מעבר לכך, מורים רבים לא מכירים את הטכנולוגיה והפוטנציאל החינוכי האדיר שטמון בתוכה, ולכן ניתן להבין את סירובם או חששותיהם לשלב את הטכנולוגיה שאינם מכירים לעומק. עניין זה מערער את מעמדם בכיתה, מאחר וקרוב לוודאי שתלמידיהם מכירים את המחשב והאינטרנט הרבה יותר טוב מהם. חשוב להבין כי אין הרעיון ללמד את התלמידים מיומנויות מחשב- ההפך הוא הנכון: מיומנויותיהם הקיימות של התלמידים הן נקודת הפתיחה לשילוב ההוראה באמצעות הטכנולוגיה. המורים צריכים לדעת כיצד הטכנולוגיה תשרת אותם ואת תלמידיהם, וכיצד יוכלו להפיק ממנה תועלת. התלמידים לא יודעים כיצד ללמוד באמצעות הטכנולוגיה, אלא רק מכירים את יסודותיה. עניין זה מקביל להיכרות של תלמיד כיתה א' עם דף ועיפרון, אך עד אשר המורה ילמדו לכתוב- לא ידע כיצד האמצעים שמולו ישרתו אותו ללמידה.
בעת שיטוטיי ברשת נתקלתי בכתבה של דובי וייס, המציגה דוגמה לשיעור מקוון (שנתמך בטכנולוגיה של חברת "עת הדעת") ומסבירה כמה אפקטיבי ומרתק יכול להיות שיעור כזה, הן מנקודת מבטם של התלמידים והן מנקודת מבטם של המורים. מומלץ לקרוא את התיאור המוחשי שלו, אך ברצוני לצטט משפט מסוף הכתבה, המסכם את הרשומה הנוכחית:
"האמצעים המתוחכמים שאנו מפתחים אינם באים להחליף את המורה. אין תחליף למורה! הם באים לצייד אותו כך שיהפוך למנצח על כלים פדגוגיים לטובת כיתה לומדת".
ולסיום צפירת הרגעה טכנולוגית- בתחום הרובוטיקה חושבים על תחליפים למקצועות רבים, אך טרם המציאו רובוט שיחליף את המורה. אספתי כמה דוגמאות מרתקות לתחליפים רובוטיים של אנשי מקצוע. צפיה מהנה...
הוא מרחיב על החסמים השונים שעומדים בפני המורים: המורים זקוקים לזמן כדי להמשיך ללמוד, להתפתח ולהתחדש. מורים הרוצים להתמודד עם האתגר ולאמץ את אמצעי התקשוב נדרשים למאמץ לא מבוטל- עליהם להשקיע זמן רב בלימוד בלתי פוסק של טכנולוגיות תקשוב המתחדשות תדיר. הם צריכים לדעת, להבין ולהפנים את היעדים החדשים של החינוך במאה העשרים ואחת. הם צריכים להכיר, ולפעמים לפתח בעצמם, אסטרטגיות הוראה חדשות. הם צריכים להשקיע לא מעט זמן ומחשבה כדי להכין את החומרים הדידקטיים הנחוצים. המורים המשתדלים להתחדש ולחדש אינם מתוגמלים בעבור הזמן, השקעת המחשבה והמאמץ היתרים. בנוסף, המורים זקוקים לתמיכה טכנית ופדגוגית גם בתהליכי היישום בכיתה, שתנחה אותם לניצול ראוי של כלי התקשוב למטרות פדגוגיות של המאה העשרים ואחת.
מעבר לקשיים הטכניים שמציין ד"ר מלמד, קיים קושי תרבותי מהותי והוא הרתיעה של המורים, הרגילים לתבנית ההוראה הישנה, מפני הזר והלא מוכר. מורים רבים אינם מצליחים להבין כיצד יחלקו את מקומם בכיתה עם המחשב. מעבר לכך, מורים רבים לא מכירים את הטכנולוגיה והפוטנציאל החינוכי האדיר שטמון בתוכה, ולכן ניתן להבין את סירובם או חששותיהם לשלב את הטכנולוגיה שאינם מכירים לעומק. עניין זה מערער את מעמדם בכיתה, מאחר וקרוב לוודאי שתלמידיהם מכירים את המחשב והאינטרנט הרבה יותר טוב מהם. חשוב להבין כי אין הרעיון ללמד את התלמידים מיומנויות מחשב- ההפך הוא הנכון: מיומנויותיהם הקיימות של התלמידים הן נקודת הפתיחה לשילוב ההוראה באמצעות הטכנולוגיה. המורים צריכים לדעת כיצד הטכנולוגיה תשרת אותם ואת תלמידיהם, וכיצד יוכלו להפיק ממנה תועלת. התלמידים לא יודעים כיצד ללמוד באמצעות הטכנולוגיה, אלא רק מכירים את יסודותיה. עניין זה מקביל להיכרות של תלמיד כיתה א' עם דף ועיפרון, אך עד אשר המורה ילמדו לכתוב- לא ידע כיצד האמצעים שמולו ישרתו אותו ללמידה.
בעת שיטוטיי ברשת נתקלתי בכתבה של דובי וייס, המציגה דוגמה לשיעור מקוון (שנתמך בטכנולוגיה של חברת "עת הדעת") ומסבירה כמה אפקטיבי ומרתק יכול להיות שיעור כזה, הן מנקודת מבטם של התלמידים והן מנקודת מבטם של המורים. מומלץ לקרוא את התיאור המוחשי שלו, אך ברצוני לצטט משפט מסוף הכתבה, המסכם את הרשומה הנוכחית:
"האמצעים המתוחכמים שאנו מפתחים אינם באים להחליף את המורה. אין תחליף למורה! הם באים לצייד אותו כך שיהפוך למנצח על כלים פדגוגיים לטובת כיתה לומדת".
ולסיום צפירת הרגעה טכנולוגית- בתחום הרובוטיקה חושבים על תחליפים למקצועות רבים, אך טרם המציאו רובוט שיחליף את המורה. אספתי כמה דוגמאות מרתקות לתחליפים רובוטיים של אנשי מקצוע. צפיה מהנה...
תגובות
הוסף רשומת תגובה